בכל ביקור אמי מחבקת אותי חזק, ושתינו יודעות למה היא מתכוונת
"אנחנו חיים את חיינו ולא תמיד נותנים תשומת לב לאופן שהדברים מתגלגלים. מספרת ליליאן.
לפני 40 שנה אמא שלי רצתה לעשות הפלה, כשהיא היתה בהריון שלי. אבא שלי הספיק לדבר עם הרופא עוד לפני שהם הגיעו אליו, ושיכנע אותו לזייף את גיל ההריון, להגיד לה שהיא נמצאת בשלב יותר מתקדם ממה שהיא משערת, כל זה כדי להניע את אמא שלי מלעשות הפלה. למזלי אמא שלי השתכנעה וכך בעצם נולדתי.
הסיפור הזה מלווה אותי כל החיים. היום אני אמא ל10- ילדים, וכשאמא שלי נפגשת עם ילדיי, אין סוף לאושר שלה, וכל ביקור היא מחבקת אותי חזק, ושתינו יודעות למה היא מתכוונת. כשהייתי בהריון החמישי, חליתי באבעבועות רוח, בפעם השניה בחיי, וזה נחשב לנדיר. שני פרופסורים המליצו לי לעבור הפלה בגלל המחלה. בעלי ואני החלטנו ללכת עם האבחנה לשאול רב והוא הפנה אותנו להתייעצות אצל ד"ר שוסהיים.
שלחתי את כל המסמכים הרפואיים על מצבי, ועוד באותו היום קיבלתי תשובה שאין לי ממה לחשוש, הכל יהיה בסדר. בתשובה הוסיף ד"ר שסוהיים שלא אשכח להזמין אותו לברית. אחרי שמונה חודשים נולד לנו בן, וד"ר שוסהיים היה אורח הכבוד שלנו. כמה שנים לאחר מכן, חברה סיפרה לי שמתקיימת הרצאה של ארגון בשם "אפרת" שמסייע לנשים בהריון שנמצאות במצוקה כלכלית ושוקלות להפיל.
אני כל-כך הזדהתי עם הנושא בעקבות המקרה של אמא שלי, החלטתי לבוא. ברגע שנכנסתי מיד זיהיתי את ד"ר שוסהיים. עד לאותו ערב כלל לא קישרתי בינו לבין "אפרת" ולא ידעתי שהוא זה שעומד בראש האגודה הנפלאה הזו. הרגשתי שזו ממש השגחה פרטית. סיפור ההפלה שאמא שלי עמדה לבצע וכמעט גרמה לאובדן החיים שלי, מלווה אותי כל הזמן.
ההצטרפות שלי כמתנדבת ב"אפרת" היא מעין סגירת מעגל. אני בעצם דוגמא חיה לכך שהפלה היא לא פתרון. אמא שלי ילדה אותי למרות הקשיים שהיו, ואני יודעת שהיא לא מצטערת על כך, אלא להיפך. כשהיא רואה את דור ההמשך שלה היא מתמלאת בנחת ואושר על כך שהיא עמדה בניסיון כשהביאה אותי לעולם".